מנורה - איזו אהרן בע"מ נ' עירית חיפה

פסק דין

1.רקע

המבקשת עותרת לסעד הצהרתי לפיו על המשיבה להאריך את החוזה שנחתם בינה לבין המבקשת למשך שלוש שנים נוספות עד ליום 10.8.2013. כן היא מבקשת לאכוף על המשיבה להאריך את החוזה על בסיס הסכמות שהושגו במהלך משא ומתן שהתקיים בין הצדדים באשר למחירי החוזה. לחלופין, נתבקש סעד הצהרתי המתיר למבקשת להגיש תובענה לפיצויים בגין הפרת חוזה, מניעת רווחים וניהול משא ומתן שלא בתום לב.

המבקשת הינה חברה פרטית הפועלת כחברה קבלנית בתחום החשמל, התאורה והרמזורים. המשיבה אחראית, בין השאר, על מערך הרמזורים בעיר חיפה.

בחודש פברואר 2005 פרסמה המשיבה מכרז פומבי 2/05 לביצוע עבודות אחזקה ושירות למתקני רמזורים בתחום שבשטח שיפוטה (להלן: "המכרז").

ביום 22.2.05 הגישה המבקשת לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה עתירה מנהלית (עת"מ (חי') 1061/05) כנגד תנאי המכרז והמחירים שנקבעו בו. ביום 28.7.05 ניתן פסק הדין בעתירה, עליו הגישה המבקשת ערעור, ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין המוסכם"), לפיה הצדדים יחזרו בהם מהערעורים שהגישו וקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיה המבקשת היא מונופולין בתחום הרמזורים, תבוטל.

ביום 11.8.05, בעקבות פסק הדין המוסכם, חתמו הצדדים על חוזה 4/05 למתן עבודות אחזקה ושירות למתקני רמזורים בתחום שטח השיפוט של עיריית חיפה (להלן: "החוזה"), לפיו תקופת החוזה הינה לחמש שנים, עד ליום 10.8.10, עם אופציה להארכה לשלוש שנים נוספות.

ביום 21.12.09, דהיינו כ- 8 חודשים לפני תום החוזה, הודיעה המשיבה למבקשת על החלטתה שלא להאריך את תקופת החוזה למשך שלוש שנים נוספות, ועל כוונתה לפרסם מכרז חדש לנושא אחזקת רמזורים. קודם להודעה זו נערכה פגישה בין הצדדים בה הועלתה הצעה לפיה בתמורה למימוש תקופת האופציה והארכת ההתקשרות החוזית לשלוש שנים נוספות תחליף המבקשת את הנורות ברמזורים המתוחזקים על ידה בלדים. הצעה זו נשקלה על ידי המשיבה, אך נדחתה ולאחר מכן הוצא המכתב האמור מיום 21.12.09.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 23.2.10, נערכה פגישה נוספת בין הצדדים. לטענת המבקשת, הפגישה נועדה על מנת לשוב ולבחון את האפשרות לממש את תקופת האופציה בת שלוש השנים תמורת מתן הנחה. במהלך הפגישה, שנערכה בלשכת מנכ"ל עיריית חיפה, מר שמואל גנץ (להלן: "מנכ"ל העירייה"), הציעו נציגי המבקשת לתת למשיבה הנחה בשיעור של כ-15% על מחירי האחזקה. מנכ"ל העירייה דחה הצעה זו, אך נאמר למבקשת לבחון אפשרות למתן הנחה בשיעור גבוה יותר.

ביום 1.3.10 הודיעה המבקשת למשיבה, בשיחה טלפונית, על נכונותה לתת הנחה של 25% במחירי עבודות האחזקה ו-20% הנחה במחירי עבודות השירות בתמורה להסכמת המשיבה להארכת החוזה בשלוש שנים נוספות, עד ליום 10.8.13. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית באשר לשאלה מי העלה את ההצעה להאריך את תקופת ההתקשרות בתמורה למתן הנחה, האם זאת המבקשת או המשיבה, והאם הודעת המבקשת מיום 1.3.10 מהווה הודעת קיבול או הצעה בפני עצמה, ולכך אתייחס בהמשך.

ביום 19.4.10 הודיעה המשיבה למבקשת, שהיא החליטה שלא לממש את תקופת האופציה בת שלוש השנים הקבועה בחוזה וכי החוזה יסתיים במועד הקבוע בו, ללא הארכתו למשך תקופת האופציה.

2.טענות הצדדים

2.1 טענות המבקשת

לטענת המבקשת, הצדדים הניחו מראש, שתקופת האחזקה של החוזה תהיה למשך תקופה ראשונית של חמש שנים ולאחריה תוארך לשלוש שנים נוספות, אלא אם תהיינה טענות מקצועיות מצד המשיבה על אופן ביצוע העבודות על ידי המבקשת. מאחר ולא היו נסיבות מקצועיות השוללות את ההארכה, קיימת למבקשת לטענתה ציפייה לגיטימית, שיש להגן עליה על פי הדין, להארכת תקופת החוזה למשך התקופה הנוספת בת שלוש השנים.

המבקשת טוענת כי על המשיבה להפעיל את כוחותיה וסמכויותיה בהגינות, ובמקרה זה ההגינות מחייבת אותה לדבוק בהחלטתה המקורית להאריך את החוזה עם המבקשת, ולא להמר ביציאה למכרז חדש, שתוצאותיו אינן ידועות לה מראש. לטענתה, תקופת ההארכה היוותה חלק מהותי משיקולי המבקשת בקביעת מחיר האחזקה בחוזה, לאור הגבלת שיקול הדעת שלה ויכולת התמרון של קביעת מחירי האחזקה בדרך אחרת.

עוד טוענת המבקשת, כי כוונת המשיבה לצאת למכרז חדש, במטרה להוזיל את מחיר האחזקה היא שיקול לא ענייני, מאחר והוא חותר תחת יסודות ההתקשרות שבין הצדדים ויוצר סיכון בלתי סביר. זאת, משום שמחד אין אפשרות להבטיח מה יהיה מחיר האחזקה החדש ומאידך המשיבה מסכנת התקשרות בת שנים רבות ממנה היא שבעת רצון. כמו כן, לטענת המבקשת אין ממש בטענת המשיבה כאילו היה קושי מקצועי וטכני בהארכת החוזה מכיון שלא ניתן היה להתחבר במנגנוני הרמזורים של המבקשת למערכת "אביבים" (מערכת בקרת הרמזורים החדשה) או למטרונית. לטענתה, התחברות זו ניתן היה לבצע גם במנגנוני המבקשת, לאחר שדרוג שאותו הציעה המבקשת לעשות. המשמעות הייתה אך ורק כספית ולא בעלויות גבוהות ביחס לכל הרמזורים.

המבקשת טוענת כי על פי החוזה, תקופת האחזקה הראשונה, בטרם ההארכה, מסתיימת ביום 10.8.10, אך לפי הנוהג שבין הצדדים, בכל חוזי האחזקה שהמבקשת התקשרה עם המשיבה לאחזקת הרמזורים בעיר חיפה, החל משנות השמונים המוקדמות של המאה שעברה, המשיבה תמיד האריכה את משך תקופת האחזקה בתקופת ההארכה, לאור שביעות רצונה המלא מעבודות המבקשת. לטענתה, סעיף 10 לחוזה קובע כי המשיבה רשאית להאריך את החוזה ואינו קובע כיצד, מתי ובאילו נסיבות יוארך החוזה. פנייה אל הנוהג מוכיחה, שבכל המקרים בעבר, הוארכו חוזי האחזקה גם למשך תקופת האופציה וברוב המקרים לא נדרש שינוי מחירים. במספר המקרים המועט שבהם נוהל משא ומתן בין הצדדים להפחתת המחיר הנקוב בחוזה, סוכם לאחריו הדדית כי החוזה יוארך. לדעת המבקשת, מכוחו של הנוהג היא זכאית לדרוש את הארכת החוזה במשך שלוש שנים נוספות.

המבקשת טוענת כי החלטת המשיבה לצאת למכרז חדש ולא להאריך את החוזה היא פעולה בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת בקיום החוזה מצד המשיבה, ולפיכך היא מהווה הפרת חוזה. המדובר בהפרה צפויה של החוזה, המזכה את המבקשת בסעד הצהרתי לזכותה לאכיפת החוזה על פי דיני החוזים (היא מפנה לה"פ (חי') 30175/97 כדן נ' הנהלת בתי המשפט).

לחלופין, המבקשת טוענת כי יש לאכוף את ההסכמות שהושגו בין הצדדים במהלך המשא ומתן שנוהל, לפי בקשת המשיבה וביוזמתה, במהלך חודשים פברואר-אפריל 2010. משא ומתן כספי זה שומט את הקרקע מפני כל טענה שתעלה המשיבה שלא להאריך את החוזה. יוזמת המשיבה לנהל משא ומתן כספי מבססת מניעות עובדתית ומשפטית בפני הטענה כי המשיבה רשאית, תוך שיקול דעת מוחלט, שלא להאריך את החוזה עם המבקשת.

לטענת המבקשת, במחלוקת העובדתית בשאלה מי העלה את ההצעה למתן הנחה בת 25% למחירי האחזקה בתמורה להארכת החוזה, הוכח, מעל למאזן ההסתברות הדרוש בתביעה אזרחית, כי המשיבה היא שהציעה להאריך את החוזה תמורת ההנחה. המבקשת קיבלה את הצעת המשיבה להארכת החוזה, ובכך נכרת הסכם בין הצדדים להארכת תקופת ההתקשרות הקבועה בסעיף 10 לחוזה. בכך נכרת חוזה מחייב בין הצדדים להארכת תקופת האחזקה עד ליום 10.8.13, תוך מתן הנחה מצד המבקשת למחירי האחזקה ולמחירי עבודות השירות.